החלטה בתיק רע"א 11368/04

1.       בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט י' זפט), בה נקבע כי בקשה לסעד זמני שהגישו המבקשות תידון ותוכרע רק לאחר שתוגש תשובתן של המשיבות 2 ו-3 (להלן - המשיבות) לאותה בקשה.

2.       המבקשות או מי מהן משמשות כמפיצות בלעדיות בישראל של סיגריות מתוצרת המשיבה 3, שהינה חברה הרשומה ביוון (להלן - הסיגריות). זכות זו עומדת למבקשות מכוח הסכם הפצה שנחתם ביום 25.8.00 (להלן - ההסכם). תקופתו הראשונית של ההסכם הייתה עד ליום 31.12.01. ההסכם קובע כי לאחר מועד זה הוא יתחדש באופן אוטומטי לתקופות נוספות של שנה אחת בכל פעם, בתנאי שכמות המוצרים שרכשו המבקשות מן המשיבה 3 במהלך השנה שהסתיימה לא פחתה מכמות הרכישות בשנה שקדמה לה. ביום 30.6.04 הודיעה המשיבה 3 למבקשות כי לא תחדש את ההסכם לאחר יום 31.12.04 וכי ההסכם יפקע בתאריך זה. המבקשות טוענות כי הודעה זו ניתנה לפי דרישת המשיבה 2, שהינה חברה הרשומה בשוויץ, אשר רכשה את השליטה במשיבה 3 בשנת 2003. לדבריהן, המשיבה 1, שהינה המשווקת הבלעדית של סיגריות מתוצרת המשיבה 2 בישראל, הפעילה לחץ על האחרונה בכדי שתביא לביטול ההסכם שבין המשיבה 3 למבקשות, על רקע רצונה לשמש כמפיצה של מוצרי המשיבה 3 בישראל.

3.       ביום 6.9.04, משנכשלו ניסיונותיהן של המבקשות להניא את המשיבה 3 מכוונתה לסיים את ההסכם, הגישו המבקשות לבית המשפט המחוזי בתל אביב תובענה נגד המשיבות. הסעד העיקרי שהתבקש בגדר התובענה הוא הצהרה כי הודעת הביטול ניתנה על ידי המשיבה 3 שלא כדין, וכי ההסכם תקף ומחייב אותה אף לאחר יום 31.12.04. בד בבד עם הגשת התובענה, הוגשה בקשה לסעד זמני המחייב את המשיבה 3 להמשיך ולקיים את ההסכם, והאוסר עליה ליתן לכל גורם מלבד המבקשות זכות להפצת הסיגריות מתוצרתה בישראל. כן התבקש בית המשפט בגדר הבקשה להורות למשיבה 2 להימנע מלפעול לביטול ההסכם, ולאסור על המשיבה 1 לשווק סיגריות מתוצרת המשיבה 3 בישראל (להלן - הבקשה לסעד זמני או הבקשה). המבקשות המציאו את כתב התביעה ואת הבקשה לסעד זמני למשיבה 1, שהינה חברה הרשומה בישראל. כן הומצאו כתבי בי-דין לחברת Philip Morris Services, הפועלת בישראל, אשר לגרסת המבקשות משמשת כנציגה המורשה בישראל בהנהלת עסקיהן של המשיבות, שהינן כאמור חברות זרות. ביום 9.9.04 הודיעה Philip Morris Services למבקשות כי היא אינה מוסמכת לקבל כתבי בי-דין בשם המשיבות. ביום 28.9.04 הגישה המשיבה 1 לבית המשפט המחוזי את תשובתה לבקשה. ביום 19.10.04 הגישו המבקשות בקשה למתן החלטה נגד המשיבות בבקשה לסעד זמני בהעדר תשובה מצידן. ביום 21.10.04 נדחתה הבקשה למתן החלטה, בנימוק שהמבקשות לא ביצעו מסירה כדין של כתבי בי-דין למשיבות אלה. על כן, הגישו המבקשות ביום 27.10.04 בקשה להכיר בהמצאה שביצעו למשיבות באמצעות Philip Morris Services, ולחלופין למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט. באותו היום נעתר בית המשפט המחוזי לבקשתן החלופית של המבקשות ונתן להן היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט. ביום 12.11.04 הומצאו למשיבות כתבי בי-דין, לרבות הבקשה לסעד זמני, במקום מושבן. ביום 2.12.04, הוא המועד האחרון בו היה על המשיבות להשיב לבקשה לסעד זמני, הגישו הן לבית משפט קמא בקשה לביטול היתר ההמצאה. כמו כן הגישו המשיבות בקשה להארכת מועד להגשת תשובתן לבקשה לסעד זמני ולהגשת כתב הגנה מטעמן, עד 60 ימים לאחר מתן ההחלטה בבקשה לביטול היתר ההמצאה. לנוכח זאת הגישו המבקשות ביום 5.12.04 בקשה דחופה לקביעת מועד דיון בבקשה לסעד זמני, ולחלופין, למתן החלטה בבקשה. ביום 7.12.04 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי הדוחה בקשה זו. בית המשפט קבע כי נזקן הנטען של המבקשות הינו נזק כספי הניתן להוכחה ללא קושי מיוחד. הוא הוסיף, כי לאור נטיית הפסיקה שלא לאכוף הסכמי הפצה, ולנוכח העובדה שהצדדים הסכימו בגדר ההסכם לברר כל מחלוקת שתתגלע בנוגע אליו בהליך של בוררות, אין מקום ליתן את הסעדים המבוקשים בטרם הוגשה תשובת המשיבות. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 12.12.04 נעתר בית המשפט המחוזי באופן חלקי לבקשת המשיבות, והאריך את המועד להגשת תשובתן לבקשה לסעד זמני ולהגשת כתב ההגנה מטעמן ב-60 ימים מיום מתן החלטתו זו.

4.       טענתן העיקרית של המבקשות היא כי בית משפט קמא התעלם מכך שהמשיבות בחרו במודע להתחמק מדיון לגופו של עניין בבקשה לסעד זמני, מתוך מטרה לדחות את בירור הבקשה עד לאחר 31.12.04. כזכור, המשיבה 3 הודיעה כי בתאריך זה יפקע ההסכם, והבקשה לסעד זמני שהגישו המבקשות נועדה, בין היתר, לחייבה להמשיך ולקיימו. המבקשות טוענות כי ההסכם מהווה את מקור הכנסתן העיקרי, וכי הפסקתו תערער את יציבותן ותגרום להן נזקים כבדים ובלתי הפיכים. לדבריהן, החלטתו של בית משפט קמא שלא להכריע בבקשה בשלב זה מסכלת את האפשרות למנוע נזקים אלה עוד בטרם יתרחשו. המבקשות מוסיפות, כי לא הייתה עילה להימנע מלדון בבקשה לסעד זמני ככל שהיא נוגעת למשיבה 1, שכן זו הגישה את תשובתה לבקשה.

5.       ביום 14.12.04 החלטתי כי בקשת רשות הערעור מצריכה תשובה. המשיבה 1 הגישה את תשובתה לבקשה, ואילו המשיבות נמנעו מלעשות כן. בא כוחן מסר לבא כוח המבקשות כי אינו מוסמך לייצג את המשיבות ולקבל עבורן כתבי בי-דין אלא בבקשה לביטול היתר ההמצאה בבית המשפט המחוזי. בתשובתה טוענת המשיבה 1 כי התנהלותן של המבקשות היא שגרמה ללוח הזמנים הדוחק בו מצוי ההליך כעת. כך, למשל, המבקשות הגישו את תביעתן לבית המשפט המחוזי רק כחודשיים לאחר הודעת המשיבה 3 על הפסקת ההסכם. כמו כן נמנעו המבקשות מלהגיש בקשה להכיר בהמצאה שביצעו למשיבות או לחלופין ליתן להן היתר המצאה מחוץ לתחום, מיד לאחר הודעת Philip Morris Services כי אינה מוסמכת לקבל כתבי בי-דין עבור המשיבות. תחת זאת הגישו המבקשות בקשה למתן החלטה בהעדר תשובה, ואף זאת רק כעבור למעלה מחודש. עוד מציינת המשיבה 1 בהקשר זה כי חלפו כשבועיים מיום מתן ההחלטה המעניקה היתר המצאה אל מחוץ לתחום ועד להמצאת כתבי בי-דין למשיבות. המשיבה 1 מוסיפה, כי המבקשות הטעו את בית המשפט בבקשת רשות הערעור, בציינן כי טרם ניתנה החלטה בבקשת המשיבות להארכת מועד. ההחלטה בבקשה זו, אשר כאמור, קיבלה אותה באופן חלקי, ניתנה ביום 12.12.04, יום לפני הגשת בקשת רשות הערעור לבית משפט זה. לבסוף, גורסת המשיבה 1 כי המבקשות נאחזות בטיעונים פרוצדורליים על מנת להסיט את הדיון מן הסוגיות המהותיות העומדות על הפרק. דין הבקשה להידחות, אליבא דידה, היות שסיכויי התביעה העיקרית שהגישו המבקשות קלושים, ומשכך אין להן זכות לכאורית לקבלת הסעדים הזמניים המבוקשים על ידן.

6.       החלטתי לדון בבקשה לרשות ערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. צודקות המבקשות בטענתן, כי ההחלטה שלא לברר את הבקשה לסעד זמני עד אשר תוגש תשובת המשיבות לבקשה מקפחת את זכויותיהן. התנהלותן של המשיבות, אשר ביקשו להאריך את המועד להגשת תשובתן אל מעבר לתאריך 31.12.04, נגועה בחוסר תום לב. מטרתן בכך הייתה, כפי הנראה, למנוע את בירור הבקשה לסעד זמני עובר למועד בו התעתדה המשיבה 3 לסיים את ההסכם, ובכך לייתר את הבקשה, לפחות באופן חלקי. זאת ועוד, הבקשה להארכת מועד הוגשה, כאמור, ביום האחרון בו היה על המשיבות להגיש את תשובתן לבקשה לסעד זמני. למעשה עשו המשיבות דין לעצמן בכך שנמנעו מלהגיש את תשובתן במועד, בלא שטרחו לבקש הארכת מועד עוד קודם לכן. בעקבות ההחלטה שלא להכריע בבקשה לסעד זמני יצאו המשיבות נשכרות מהתנהגותן המתוארת, ומשכך, שגה בית משפט קמא בהחלטתו. לנוכח הנזקים הכבדים אשר עלולים להיגרם למבקשות, לטענתן, אם לא יינתנו הסעדים הזמניים המבוקשים לפני יום 31.12.04, ולאור העובדה שהמשיבות עצמן הן שמנעו דיון במעמד הצדדים, לא היה מקום להשהות את הדיון בבקשה עד להגשת התשובה מטעמן. חשוב לציין, כי העובדה שטרם ניתנה הכרעה סופית בשאלת סמכות השיפוט הבינלאומית של בית המשפט המחוזי לגבי הסכסוך שהובא בפניו, אינה מהווה כשלעצמה טעם להימנעות ממתן הסעד הזמני המבוקש. בפסיקת בית משפט זה נקבע, כי באופן עקרוני מוסמך בית המשפט ליתן לתובע סעד זמני עוד בטרם ידון בבקשה למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט (ראו, ע"א 464/65 אונגר נ' פריס ישראל סרטים בע"מ, פ"ד כ(3) 6, 24-23; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, תשנ"ה) 578-577). מקל וחומר שבית המשפט מוסמך לעשות כן שעה שכבר ניתן היתר כאמור ותלויה בפניו בקשה לביטולו.  

7.       אכן, יש מידה מסוימת של צדק בדברי המשיבה 1, כי המבקשות התמהמהו בהגשת תובענתן על אף טענותיהן דהיום בדבר דחיפות העניין, ולא פעלו ביעילות מירבית. ואולם, אין להלין על כך שהמבקשות לא נחפזו לפנות לערכאות שיפוטיות בעקבות הודעת המשיבה 3 על סיום ההסכם, ותחת זאת ניסו ליישב את המחלוקת עם המשיבות מחוץ לכתלי בית המשפט. אף אם המבקשות השתהו במקצת בהגשת התובענה לאחר שהמגעים בין הצדדים הגיעו למבוי סתום, סבור אני כי בנסיבות העניין הדרך בה התנהלו אינה חורגת מגדר הסביר. אף העיכובים שחלו בניהולו של ההליך מצידן של המבקשות אינם משמעותיים במידה כזו המטה את הכף לחובתן, במיוחד כאשר מעמידים אותם בהשוואה להתנהלותן של המשיבות. מכל מקום, הדברים נאמרים על בסיס לכאורי, שהרי טרם נשמעה עמדת המשיבות בעניין. באשר לשיקולים המהותיים בדבר זכאותן הלכאורית של המבקשות לסעדים הזמניים, שנזכרו על ידי בית משפט קמא בהחלטתו ונטענו ביתר הרחבה על ידי המשיבה 1 בתשובתה, הרי שמקומם בדיון לגופה של הבקשה לסעד זמני. הנימוקים שציין בית המשפט בהחלטתו, אשר ניתנה בגדר בקשת המבקשות לקביעת מועד דיון או למתן החלטה, אינם יכולים להוות תחליף לבירור הבקשה לסעד זמני לגופה. בנסיבות העניין, המבקשות היו זכאיות לכך שיתקיים דיון ענייני ומלא בבקשתן לפני המועד בו מתכוונת המשיבה 3 להפסיק לקיים את ההסכם. לבסוף, אין לייחס למבקשות ניסיון להטעות את בית המשפט בכך שלא ציינו בבקשת רשות הערעור את דבר מתן ההחלטה בבקשת המשיבות להארכת מועד. אין מדובר בעובדה בעלת משמעות רבה לצורך הכרעה בבקשת רשות הערעור. יוער, כי בית משפט קמא לא היה צריך ליתן ידו למהלכיהן הדיוניים של המשיבות, שמטרתם הייתה להביא לכך שיימנע מבית המשפט להכריע באופן אפקטיבי ובמועד בבקשה לסעד זמני.

8.       מן הטעמים עליהם עמדתי, דין הערעור על החלטת בית משפט קמא להתקבל. נשאלת השאלה, מהו הסעד אשר ראוי לתיתו בנסיבות העניין. מפאת קוצר הזמן, והואיל והחלטה זו ניתנת ביום 30.12.04, מובן שאין זה מעשי להורות לבית המשפט המחוזי לקיים דיון בבקשה לסעד זמני או ליתן בה החלטה על פי צד אחד לפני יום 31.12.04. ואולם, השארת המצב בעינו עלולה לגרום לפגיעה במבקשות. על פי מצב הדברים כפי שהוא כיום, נראה כי בזמן הקרוב לא יתקיים דיון במעמד הצדדים שכן לבקשת המשיבות ניתנה להן, כאמור, ארכה של 60 ימים החל מיום 12.12.04 להגשת תשובתן לבקשה. גם אם יונחה בית המשפט המחוזי ליתן החלטה על פי צד אחד לאחר יום 31.12.04 עלולה להתעורר בעיה. הבקשה תסוכל בחלקה, ביחס לסעד שהתבקש בה להורות למשיבה 3 להמשיך ולקיים את ההסכם לאחר התאריך הנזכר. לפיכך, הדרך בה ראוי להגן על המבקשות מפני פגיעה בזכויותיהן הלכאוריות הינה מתן הצווים המבוקשים באופן ארעי עד להכרעה בבקשה לסעד זמני בבית המשפט המחוזי. למותר לציין, כי המשיבות אינן חייבות לנצל את הארכה שקיבלו במלואה, וכי הן רשאיות להגיש את תשובתן במועד מוקדם יותר ובכך להחיש את בירור הבקשה לגופה. ונחזור: הכרעתי אינה מתבססת כלל וכלל על טעמים הנוגעים לעיצומה של הבקשה לסעד זמני. בכך יעסוק בית המשפט המחוזי תוך זמן קצר, לאחר שהמשיבות תגשנה את תשובתן.

9.       אשר על כן, החלטתי ליתן את הסעדים הזמניים הבאים: ראשית, צו מניעה זמני האוסר על המשיבה 3 להפיץ את הסיגריות מתוצרתה בישראל שלא באמצעות המבקשות. שנית, צו עשה זמני המורה למשיבה 3 להמשיך ולקיים את ההסכם שבינה לבין המבקשות. מאחר שעל פני הדברים לא נפל דופי בהתנהלותה של המשיבה 1, אין מקום ליתן בערכאתנו את הסעד שהתבקש לגביה. הצווים יעמדו בתוקפם עד למתן החלטה בבקשה לסעד זמני בבית המשפט המחוזי. הואיל וסוגית ההמצאה למשיבות טרם הוכרעה סופית, לא ייעשה צו להוצאות.

          ניתן היום, ‏י"ח טבת תשס"ה (30.12.04).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: